לואוזון נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצויי בגין עוגמת הנפש והנזקים שנגרמו לתובע לטענתו בשל הליכי גביה שהנתבעת 1 נקטה כנגדו באמצעות בא כוחה, הנתבע 2.

התובע הוא לקוח של הנתבעת 1, חברת הוט מערכת תקשורת (להלן: "חברת הוט") ומקבל באמצעותה שירותי טלוויזיה בכבלים. התובע הוא לקוח ותיק והתשלומים לחברת הוט התבצעו במהלך כל תקופת ההתקשרות, באמצעות הוראת קבע.

על פי רישומיה של חברת הוט, במהלך החודשים יולי –אוגוסט 2008 חזרה פעמיים הוראת הקבע של התובע, והתובע לא שילם בגין תקופה זו דמי מנוי.

התובע טוען כי כאשר קיבל דרישות תשלום, הופתע ועל כן פנה למחלקת שירות לקוחות של חברת הוט, ושם נאמר לו כי הוראת הקבע שלו בתוקף ושאין לו כל חוב.

כך או כך, חברת הוט העבירה את גביית החוב לבא כוחה, עו"ד פדר, שהוא הנתבע 2 בתובענה זו. עו"ד פדר שלח לתובע מכתבי התראה בתאריכים 27.5.09, 12.8.09 ו-25.2.10. בשני המכתבים הראשונים נטען כי יתרת חובו של התובע לחברת הוט הינו בסך 957 ₪ מתוכם 542 ₪ בגין הקרן 35 ₪ הפרשי הצמדה וריבית ו-380 ₪ בגין דמי טיפול. במכתב השלישי נטען כי יתרת חובו של התובע לחברת הוט הינו בסך של 652 ₪ בלבד, מתוכם 343 ₪ בגין הקרן, 29 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית ו-280 ₪ בגין הוצאות טיפול.

חברת הוט טענה בהגנתה כי במהלך חודש יולי 2008 ביקשה לגבות מהתובע את דמי מנוי כרגיל, והוראת הקבע חזרה, אך בשל מעבר דירה היה התובע מנותק מספר ימים, ועל כן היתה צריכה לגבות סכום נמוך יותר. על כן לטענתה מכתב הדרישה השלישי נשלח בגין סכום החוב המתוקן.

התובע טוען כי חברת הוט ובעיקר בא כוחה מהלכים עליו איימים, שאין הוא חייב להם דבר והוא דורש פיצויי בסך של 15,000 ₪ בגין המכתבים שנשלחו לו והטלפונים המטרידים שקיבלו בני משפחתו.

דיון והכרעה:

חרף טענות התובע כי אינו חייב לנתבעת תשלום כלשהו, הרי משהתבקש התובע להראות כי אכן הוראות הקבע חוייבו גם בחודשים יולי אוגוסט 2008, לא הגיש מסמכים מטעמו. במועד הדיון שהתקיים בפני, שבתי והסברתי לתובע כי אם הוא טוען שפרע את חובו לחברת הוט, הרי שעליו הנטל להראות כי עשה כן. אך גם לאחר הדיון, ועל אף הארכת המועד שניתנה לו, לא המציא התובע מסמכים כאמור. העובדה שהתובע נמנע מלצרף ראיות שהיו יכולות לתמוך בגירסתו כי נשלחו לו מכתבי התראה על לא עוול בכפו, נזקפת כמובן לחובתו. מה גם שמדובר במסמכים שהתובע יכול היה על נקלה לקבל בסניף הבנק בו הוא מנהל את חשבונו.

על כן מסקנתי היא כי לתובע היתה יתרת חוב, שלא שולמה, לחברת הוט.

מכאן שלא נפל כל פגם בהתנהגותה של חברת הוט שעה שפנתה לבא כוחה, וביקשה כי ישלח בשמה, מכתבי התראה לתובע בטרם נקיטה בהליכים משפטיים.

התובע טוען כי עו"ד פדר הטריד אותו ואיים עליו במכתביו בנקיטת הליכים ומאסר נגדו, וגם התקשר לביתו בכל שעות היממה. מעיון במכתבי ההתראה עולה כי מדובר בנוסח שיגרתי ומקובל בתחום זה:

"באם לא יפרע מלוא חובך בתוך פרק הזמן הנקוב מעלה, תאלץ מרשתי לנקוט בכל האמצעים המשפטיים העומדים לרשותה לרבות, פנייה לערכאות משפטיות, בהתייחס למלוא החוב, לרבות עלותו המלאה של הציוד, במידה ולא הוחזר, פעולות אלו יגדילו בהכרח את חבוך למרשותיי, וישית הוצאות נוספות מעבר לחוב המפורט מעלה".

אין בנוסח זה כדי להוות "איום" על התובע, ואין בו זכר למאסר כפי שטען התובע.

התובע גם לא הציג ראיה או עד כלשהו לשיחות הטלפון הנטענות. למותר לציין כי הנתבע 2 הכחיש כי איים על התובע בדרך כלשהי ובכלל זאת בטלפון.

על כן לא מצאתי כי עו"ד פדר פעל שלא במסגרת תפקידו ובהיות שליח של חברת הוט, ועל כן הטענות כנגדו , כמו גם כנגד חברת הוט, נדחות.

התביעה נדחית והתובע ישא בהוצאות כל אחד מהנתבעים בסך של 500 ₪.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"א, 17 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.